A Kosher Hot Dog

לפעמים נדמה שראינו הכל, וגם בסדרה שלנו, שכמעט כל משחק מתקמבק לו צד אחד באופן מופתי, אפשר להגיד, כבר ראינו הכל. אבל אז מגיע משחק כמו זה ששוחק בין הריינג׳רס לקארדינלס אי אז ב2011 במסגרת הוורלד סירייז, בשעה שהקבוצה מדאלאס כבר מובילים 3-2 בסדרה וטורף את כל הקלפים, מהלך רודף מהלך, מהפך רודף מהפך, עד שכבר הבנאדם מסרב להאמין למה שעיניו רואות. אז כדי לאשר לנו שאכן ראינו, בא אלינו גל לוי, אוהד קארדינלס ואחד שראה (אם כי בדיעבד) ויספר לנו ביציאת הסט. לואיס עד דלא ידע.

כמה אנשים אתם מכירים שמאמן שלם בליגת הבייסבול הטובה בעולם נחת אצלהם באולפן? אז זה לא בדיוק אנחנו, כי כשהוא היה פה חלקנו היו בארה״ב, אבל זה לא מה שימנע מאלון ליישמן, מאמן (!) פיצ׳ינג (!!) בקולורודו רוקיז (!!!) שישב אצלנו בסלון (שלו במיאמי) ויספר לנו על איך מתראיינים לתפקיד של אחד מ30 מאמני זורקים בביג ליגס האמריקנית, אם צריך מצגת או שסתם תגיע, ואצל אלון זה כמו סרט טוב, יש דרמה וטיסות ובלגן, אבל הסוף תמיד טוב. וגם כן ניסינו קצת לשאול איך הוא מתכוון לפצח את חידת האצטדיון בדנבר (1600 מ׳ מעל פני הים) או שמא זו בכלל לא השאלה שהוא רוצה לפתור, ואיך זה לקרוא פיצ׳ינג מהספסל, והכל בפתיחות של קיבוצניק שלא יעזור כלום, הוא לא ישתנה בשביל אף אחד.

בין שנות השמונים לאלפיים היו שנות התשעים, ובימים ההם אמרת רוטציה, אמרת מדוקס גלאווין סמולץ של האטלנטה ברייבס, שפגשו בוורלד סירייז של 95 את האינדיאנס שהציגו שורה מרשימה של כוחות התקפיים שכללו מספר תותחים, ספידסטרים ובכלל חבורה של חובטים אימתניים. איך הפיצ׳ינג של הברייבס, אולי הטוב בהיסטוריה, הצליח לשתק כך את קליבלנד? תשובה חלקית במשדר הזה שבו נסקר את הקונצרט שנתן מאסטרו גלאווין במשחק 6 בסדרה. וגם כמה החתמות, ליין אפ, ורשימה חלקית ביותר של הכינויים הטובים בהיסטוריה.

ועידת החורף הגיעה (וגם החורף עצמו נזכר לבוא) וערימת ההחתמות וההעברות הביאה אותנו, מצוננים ומשתעלים, לדיון קדחתני שכולו ניוז. נפתח בידיעה המסעירה על אלון ליישמן שרושם עוד שלב בקריירה, מאמן פיצ׳ינג בקולורדו רוקיז, נחגוג את החלק הראשון ונתהה על החלק השני, ואז ננסה להבין מי חתם איפה, ומה זה אומר על העונה הבאה, מה מאותתות לנו הקבוצות שטרחו להפעיל איתות, והאם השקט התעשייתי מצד אחרות אומר דרשני, ולקינוח, מיהם השחקנים הטובים בהיסטוריה, שלא לקחו אליפות?

יש רגעים גדולים, בלתי נשכחים ומהותיים בסיפור ששוזר את דרכו של כל אוהד, כמעט תמיד הם קורים אחת לכמה זמן, לעתים הם קורים במהלך כמה סדרות, ולפעמים אפילו באותה סדרה. אבל שני רגעים (4 בפועל) בלתי נשכחים, סופר-דרמטיים, משני משחק וסדרה משחק אחרי משחק, יום אחרי יום, תוך 24 שעות? לא יכול לקרות. אבל קרה, באותה סדרה שראתה נסים ונפלאות לשני הצדדים כאשר היאנקיז הגדולים פגשו את אריזונה הקטנטונת, ולרגע אחד ניתן היה לחשוב שהנה הנה דוד עושה, אבל אז גולית שלף את השפנים שלו, והשאר היסטוריה. לצורך הניתוח של זה, ובעיקר לטובת הפרספקטיבה של מי שהיה שם, כשהבייסבול ניסה להחזיר את ניו יורק ואמריקה לשפיות אחרי התשיעי בספטמבר 2001, הבאנו את נתי לב ארי, אח של ואוהד של, וביחד ננסה להבין מה היה שם.