פיטר קורץ, האיש שהגה, חזה, יזם וביצע את הפרוייקט הגדול שהביא את ישראל לאולימפיאדה ולWBC, החליט לספר את הסיפור שלו, ושל הבייסבול הישראלי בספר, וזו הזדמנות נהדרת לזמן אותו לאולפן שלנו ולדבר על בייסבול, ישראל, ובייסבול ישראלי. נדון על הסיפור שלו מארה״ב לישראל, על המסע שלו לקידום הבייסבול בישראל והבייסבול הישראלי בעולם, על הקשר של שחקנים אמריקניים-יהודים לישראל, ועל הקשר של ישראל אליהם.
פרוייקט הפגרה הנוכחי מגיע לסיומו, והפעם משחק מיתולוגי בין טורונטו בדרך לאליפות שניה וברציפות עם סגל נוצץ מכוכבים, ובין הפיליס עם סגל אפור שנלחם עד הסוף, ואיזה סוף, אבל האם גם הסוף הזה היה ידוע מראש, או שמא המחבט שחבט באינינג התשיעי הופיע כבר באינינג השלישי, ומה היה התפקיד ששחקו (תרתי משמע) כל אחד מאלה שעלו בסך, גם אם נפסלו. ואז נדרג את כל המשחקים שראינו ולקינוח, מה היינו לוקחים לבייסבול מהגלובטראטרס של המשחק, הסוואנה בננס?
המסע שלנו לקח אותנו כבר 40 שנה לעבר, אבל הפעם אנחנו נוסעים ״רק״ 10 שנים לאחור. רק 10 שנים? 10 שנים ועוד 108 ועוד 71 שנים שישבו על כתפי השיקגו קאבס (וגם יובל שנים שישבו על כתפי קליבלנד) וכמעט הכריעו אותם להמשיך לנדוד במדבר, אבל רק כמעט כי עוד טוויסט מדהים בעלילה והפסקת גשם של רבע שעה שינו את הכל. וכדי להבין את גודל ההיסטוריה וההיסטריה, הבאנו את עופר רימסקי, שעדיין בהלם ממה שקרה בלילה ההוא (כמעט בוקר בשבילו) כשאנתוני ריזו תפס כדור מהבסיס השלישי.
כל פגרה תמיד ישנו האחד שכשהוא חותם, טראח, שיירה של החתמות וטריידים משתחררת כי לכולם מתחוור שפתאום הוצאה גדולה נחסכה מהם. הפעם זה קייל טאקר, שעל ההחתמה שלו נדוש במשדר גדוש בשמות תאריכים וחוזים של עשרות מליונים, ונתהה האם למועדונים יש דרך אל האור בקצה המנהרה, או שמא זו רכבת? ובפינת המשימה, נתונים סטטיסטיים שלא תמצאו בשום אתר.
לפעמים נדמה שראינו הכל, וגם בסדרה שלנו, שכמעט כל משחק מתקמבק לו צד אחד באופן מופתי, אפשר להגיד, כבר ראינו הכל. אבל אז מגיע משחק כמו זה ששוחק בין הריינג׳רס לקארדינלס אי אז ב2011 במסגרת הוורלד סירייז, בשעה שהקבוצה מדאלאס כבר מובילים 3-2 בסדרה וטורף את כל הקלפים, מהלך רודף מהלך, מהפך רודף מהפך, עד שכבר הבנאדם מסרב להאמין למה שעיניו רואות. אז כדי לאשר לנו שאכן ראינו, בא אלינו גל לוי, אוהד קארדינלס ואחד שראה (אם כי בדיעבד) ויספר לנו ביציאת הסט. לואיס עד דלא ידע.