A Kosher Hot Dog

מסכנים אוהדי הדודג׳רס. שתי אליפויות ברצף (ושלוש ב6 שנים), מקום ראשון בפער ענק בדיוויזיה, אין על מה לקטר! אז תתפלאו. אין אוהד ספורט שלא ימצא על מה להתעצבן, אם זה לא היכולת הנוכחית, אז אולי על הירידה באחוזי החבטה בעשורים האחרונים, או על זה שכבר לא נלחמים על ההיט אלא מנסים להעיף בכל מצב. וזה בדיוק מה שבא עידן הולומבי לפרוש בפנינו. במשדר ננסה להבין האם בעצם התפיסה של ווק והומראנס היא שגויה או שמא האנליטיקס צודקים וכל השאר נוסטלגיה? דיון מעניין שאין ספק שנחזור אליו (ולעידן) בהמשך.

אז מה חדש? הטאמפה ביי רייז תאמינו או לא, מובילים את הליגה האמריקנית. למה? ננסה להבין במשדר. גם לכל מני קבוצות יש שחקנים חדשים, בין כאלה שהוחתמו או הועברו, ובין כאלה שהועלו מהמיינורס. ננסה גם להבין מי מאלה בכלל מתפקד. וגם שיר חדש בפינת ״בלדה לחובט״, הפעם סם ודייב משווים אהבה להומראנס, וגם חדשות כמובן יש, בין אם אמיתיות, ובין, בפינת ״משימה אפשרית״, פיקטיביות, לפחות נכון להיום, כי כמו שהבייסבול נראה, הכל באמת יכול לקרות.

שחקני בייסבול הם עם בעייתי, לפעמים הם נכנסים לתקופה קשה ואז יוצאים ממנה, ולפעמים הם ״יוצאים״ ממנה לרשימת הפצועים. חודש וחצי לפתיחת העונה זו התקופה שבה רשימת הפצועים מתמלאת בשמות שבילו את תחילת העונה בעיקר בלא להצטיין יותר מדי, ולפעמים דווקא כן. במשדר הזה נפרוס את הרשימה המעודכנת. בנוסף נחלוק כבוד לג׳ון סטרלינג שנפטר השבוע, נדון ב״מורה נבוכים״ במה קורה שהזורק ״משדר״ את סוג הזריקה, ולקינוח, רשימת הקבוצות שהיו גדולות, אבל לא הגיעו לארץ המובטחת.

שלושים יום, שלושים משחקים, רשמית מותר לדרג ולתת ציונים, אז כמובן שמיד נקפוץ על ההזדמנות ונפרוס את כל הדיוויזיות, כל המובילות והכושלות, וננסה להבין מי מנצחת כצפוי, מי מפסידה כצפוי, ומי מפתיעה, לטובה או לרעה, האם אפשר ללמוד מזה על שאר העונה ואם כן, מה.

כחול זה לא רק צבע, לא אמר המשורר, ולא רק שהכחול שולט בהרבה צבעים של קבוצות, הבלוז גם מתאר את מצב הרוח התמידי של אוהדי ספורט רבים. לצורך בירור הנושא הזמנו שוב, הפעם כמו שצריך, את האיש שלנו בבלוז, דב האמר, נגן מפוחית, יוצר וזמר, וגם אוהד של השיקגו קאבס, שיתאר לנו את המסע שלו משיקגו אל קרית הקודש תל אביב, ומהבלוז של אהדת הקאבס אל ההישגים, וחזרה אל הבלוז.